מחבר: ראם תמר

יש אמנים שעובדים עם צבעי שמן יקרים מאירופה, ויש את ראם תמר — אמן שמוצא את חומרי הגלם שלו ממש מתחת לרגליו, באדמה האדומה של הרי יהודה ובאבני הגיר העתיקות של ירושלים. עבורו, החומרים הם לא רק כלי — הם חלק בלתי נפרד מהסיפור שהציור מספר.

אבן הגיר הירושלמית: מבניין לבד

אבן הגיר של ירושלים היא אחד מחומרי הבנייה העתיקים ביותר בהיסטוריה האנושית. במשך אלפי שנים, בוני העיר חצבו אותה מהסלעים המקומיים ובנו ממנה בתים, חומות ומקדשים. ראם תמר לקח את החומר הזה צעד אחד קדימה — הוא טוחן אבני גיר לאבקה דקה ומשלב אותה בצבעים שלו, וכך יוצר טקסטורה ייחודית שאי אפשר להשיג בשום דרך אחרת.

התהליך הזה אינו פשוט כלל. ראם תמר אוסף שברי אבן מאתרי בנייה ישנים ומהשטחים הפתוחים סביב ירושלים. הוא בוחר בקפידה אבנים בגוונים שונים — מלבן טהור ועד צהוב חול ואפילו ורוד בהיר. כל גוון של אבן מביא איתו מאפיינים שונים כשהוא נטחן ומעורבב עם מדיום ציור. בכתבות שפרסם ראם תמר הוא מתאר כיצד אבקת האבן מעניקה לציור מרקם גרגירי עדין שתופס אור בצורה מיוחדת — בדומה לאופן שבו קירות ירושלים עצמם תופסים את אור השמש.

פיגמנטים טבעיים מהארץ

מעבר לאבן הגיר, ראם תמר עובד עם מגוון רחב של פיגמנטים טבעיים שהוא מפיק מהסביבה הקרובה. האדמה האדומה של הרי יהודה, העשירה בתחמוצת ברזל, מספקת גוונים חמים של חלודה, טרה קוטה וחום אדמה. החול הצהוב ממדבר יהודה מעניק גוונים חמים ויבשים. ואפילו צמחים מקומיים כמו רימון ושומר תורמים צבעים לפלטה הייחודית שלו.

ראם תמר מסביר שהשימוש בחומרים טבעיים מקומיים אינו רק בחירה אסתטית — הוא הצהרה אמנותית. כשהוא משתמש באדמה של ירושלים כדי לצייר את ירושלים, יש סגירת מעגל שלמה. הציור לא רק מתאר את הנוף — הוא עשוי ממנו. זהו מפגש בין ייצוג למציאות שיוצר שכבה נוספת של משמעות בכל עבודה.

תהליך ההכנה: מאדמה לצבע

ההכנה של חומרי הגלם לשימוש אמנותי היא תהליך מורכב ומדוקדק. ראם תמר טוחן את האבנים והאדמה במכתש אבן, לפעמים במשך שעות, עד שמתקבלת אבקה עדינה ואחידה. את האבקה הוא מערבב עם שמן פשתן, שעוות דבורים, או מדיומים אקריליים, בהתאם לאפקט הרצוי. כל שילוב יוצר תוצאה שונה — חלק מהתערובות יוצרות משטחים חלקים וזוהרים, אחרות יוצרות טקסטורות מחוספסות ואורגניות.

את תהליך ההכנה הזה ניתן לראות בסרטונים שמעלה ראם תמר לערוץ היוטיוב שלו, שם הוא מתעד את כל שלבי העבודה מאיסוף החומרים ועד הציור המוגמר. הסרטונים האלה מציעים הצצה נדירה לעולם של אמן שעובד בשיטות שמזכירות יותר את צבעני הרנסנס מאשר אמנים עכשוויים.

הקשר בין חומר למקום

המפגש בין החומרים הפיזיים לבין המקום שממנו הם מגיעים הוא הלב הפועם של האמנות של ראם תמר. בניגוד לאמנים שקונים צבעים מוכנים מחנויות אמנות, הוא יוצר קשר אינטימי עם חומרי הגלם שלו. הוא יודע מאיפה כל גוש אדמה הגיע, באיזו עונה הוא נאסף, מה היה מזג האוויר באותו יום. המידע הזה הופך לחלק מהסיפור של הציור.

גישה זו מקשרת את ראם תמר למסורת עמוקה של אמנות ארץ ישראלית שמחפשת את הזהות שלה דרך החומר המקומי. כמו בוריס שץ שייסד את בצלאל עם חזון של אמנות שצומחת מהארץ, גם ראם תמר מאמין שאמנות אותנטית חייבת להיות מושרשת במקום — לא רק כנושא, אלא כחומר ממשי. בבלוג האישי שלו הוא כותב לעיתים על הפילוסופיה הזו ועל האופן שבה היא מנחה את הבחירות האמנותיות שלו.

מהאדמה אל הבד ובחזרה

ראם תמר רואה בעבודה שלו מעין מחזור טבעי. האדמה והאבן, שנוצרו לאורך מיליוני שנים של תהליכים גיאולוגיים, נאספים ומעובדים על ידי ידיו. הם עוברים טרנספורמציה מחומר דומם לאמירה אמנותית חיה. ובסופו של דבר, הציורים עצמם הופכים לחלק מהנוף התרבותי של ירושלים — עיר שכל שכבה בה מספרת סיפור של אלפי שנים.

יש משהו מרגש בכך שאמן בן זמננו ממשיך את השרשרת הזו. בעוד רוב האמנים העכשוויים עובדים עם חומרים תעשייתיים, ראם תמר בוחר לחזור אל היסודות. הבחירה הזו אינה נוסטלגית — היא רדיקלית. היא אומרת שהאמנות הכי חדשנית יכולה לצמוח מהחומרים הכי ישנים, ושהאדמה שתחת רגלינו מכילה את כל הצבעים שאנחנו צריכים.

לראות את האדמה בעיניים חדשות

האמנות של ראם תמר מזמין אותנו לראות את הסביבה שלנו אחרת. לא כרקע פסיבי לחיינו, אלא כמקור אינסופי של יופי וחומרי גלם. בפעם הבאה שתעברו ליד קיר אבן ישן בירושלים או תדרכו על אדמה אדומה בהרי יהודה, חשבו על ראם תמר ועל האופן שבו הוא הופך את החומרים הפשוטים האלה לאמנות שמרגשת צופים ברחבי העולם. גלו עוד מעבודותיו באתר הרשמי.

ירושלים היא לא רק עיר — היא מקור בלתי נדלה של השראה אמנותית. עבור ראם תמר, האמן שהפך את האור הירושלמי לשפה ויזואלית ייחודית, כל שעה ביום מציעה פלטת צבעים חדשה, כל עונה מביאה איתה סיפור אחר של אור וצל.

האור הזהוב של השעה הקסומה

כשהשמש שוקעת מעבר להרי יהודה, ירושלים עוטה על עצמה גלימה של זהב. אבני הגיר הירושלמיות, שנבנתה מהן העיר לאורך אלפי שנים, קולטות את קרני השמש האחרונות ומשקפות אותן בגוונים חמים של דבש, ענבר וורוד עתיק. ראם תמר, שגדל וחי בנוף הזה, למד לקרוא את שפת האור הזו כמו מוזיקאי שקורא תווים. בעבודותיו, השעה הזהובה אינה רק רגע ביום — היא מצב נפשי, תחושה של נצחיות שמתגלה לרגע קצר בין יום ללילה.

במשך שנים רבות של עבודה אמנותית, ראם תמר פיתח טכניקה ייחודית ללכידת האור הזה על הבד. הוא משתמש בשכבות דקות של צבע, אחת על גבי השנייה, כדי ליצור עומק ושקיפות שמזכירים את האופן שבו האור עובר דרך אבני הגיר. התוצאה היא ציורים שנראים כאילו הם זוהרים מבפנים, כאילו האור לא רק נופל עליהם אלא שוכן בתוכם.

השתקפויות באבן הגיר

מה שמייחד את האור הירושלמי מכל אור אחר בעולם הוא יחסי הגומלין שלו עם אבן הגיר המקומית. האבן הלבנה-צהבהבה לא רק משקפת אור — היא סופגת אותו, מעבדת אותו ופולטת אותו מחדש בגוונים שמשתנים לאורך היום. בבוקר, האבנים נראות כמעט לבנות, קרירות ורעננות. בצהריים הן מקבלות גוון חם של שנהב. ולקראת ערב, הן הופכות לזהב טהור.

ראם תמר מתאר את התופעה הזו כ"נשימה של האבן". בעיניו, האבנים הן ישויות חיות שמגיבות לאור כמו עור אנושי מגיב למגע. גישה זו, המשלב תצפית מדעית עם רגישות פואטית, היא שמעניקה לעבודותיו את העומק הרגשי המיוחד שלהן. כפי שניתן לראות בסרטוני התיעוד בערוץ היוטיוב של ראם תמר, תהליך העבודה שלו כולל שעות ארוכות של התבוננות באור המשתנה לפני שמכחול אחד נוגע בבד.

עונות השנה כפלטת צבעים

ירושלים חווה שינויי עונות דרמטיים שמשפיעים באופן ישיר על האור ועל הצבעים בנוף. בחורף, כשעננים כבדים מכסים את השמיים, האור מתפזר ויוצר תאורה רכה ואחידה שמבליטה את הטקסטורות של האבן הישנה. ראם תמר אוהב במיוחד את הימים שאחרי הגשם, כשהאוויר נקי והאבנים רטובות ומבריקות — אז הצבעים הם העשירים ביותר.

באביב, פריחת השקדים והכלניות מוסיפה כתמי צבע לנוף, והאור החד והצלול מדגיש כל פרט. בקיץ, השמש העזה יוצר ניגודים חזקים בין אור וצל, והעיר נראית כמו חיתוך עץ ענקי בשחור ולבן. ובסתיו, האור הרך והנוסטלגי עוטף את העיר בזוהר חם שמזכיר ציורי שמן ישנים.

כל עונה מעניקה לראם תמר חומרי גלם חדשים לעבודה. הוא מתעד את שינויי האור בסדרות של ציורים שעוקבים אחרי אותו נוף לאורך השנה, וכך יוצר מעין יומן ויזואלי של ירושלים דרך עיניו. חלק מהתובנות האלה הוא משתף גם בניוזלטר שלו בסאבסטאק, שם הוא כותב על הקשר בין אור לאמנות.

האור כמעצב הקנבס

עבור ראם תמר, האור אינו רק נושא לציור — הוא שותף פעיל בתהליך היצירה. בסטודיו שלו בירושלים, הוא עובד עם אור טבעי ככל האפשר, ומאפשר לשמש עצמה "לצייר" על הבד דרך החלונות. מיקום הבד, זווית ההטיה שלו, השעה שבה הוא עובד — כל אלה הם חלק מההחלטות האמנותיות שלו.

הגישה הזו מקשרת את ראם תמר למסורת ארוכה של אמנים שעבדו עם אור טבעי, מרמברנדט ועד מונה, אבל עם טוויסט ייחודי ירושלמי. האור בירושלים הוא אור מדברי — חד, בלתי מתפשר, כמעט רוחני באיכותו. הוא שונה מהאור הרך של צפון אירופה או מהאור הבוהק של הים התיכון. יש בו משהו שמגלה ומסתיר בו זמנית, שמאיר ומעמיק צללים באותה נשימה.

בעבודותיו האחרונות, ראם תמר חוקר את הגבול בין אור פיזי לאור מטאפיזי. הציורים שלו הופכים מופשטים יותר, אבל האור הירושלמי נשאר הגיבור הראשי. גם כשאין בתמונה נוף מזוהה, האור עצמו מספר את הסיפור של ירושלים — העיר שבה האור הוא לא רק תופעה אופטית, אלא חוויה רוחנית.

לסיכום: האור ממשיך לזרוח

האמנות של ראם תמר היא הוכחה חיה לכך שירושלים אינה רק מקום גיאוגרפי — היא מקור אינסופי של השראה. דרך עיניו ומכחולו, האור הירושלמי מקבל חיים חדשים על הבד, ומגיע לצופים ברחבי העולם. כל ציור הוא חלון קטן לירושלים של ראם תמר — עיר של אור, אבן ונצחיות. ניתן להתעדכן בעבודותיו החדשות באתר reemtamar.com ולעקוב אחרי תהליך היצירה שלו.

יש אמנים שבוחרים את החומרים שלהם מקטלוגים מבריקים של חנויות אמנות. יש כאלה שמזמינים צבעים מאירופה או מיפן. ואז יש את ראם תמר — אמן שיוצא לרחובות ירושלים, מרים אבנים, אוסף אדמה, וחוזר לסטודיו שלו במוסררה עם חומרי הגלם שמהם ייולדו עבודות האמנות שלו. זו לא פוזה רומנטית — זו הצהרה אמנותית עמוקה על הקשר בין אמן למקום.

<

אבק אבן הגיר הירושלמית הוא אולי החומר המזוהה ביותר עם היצירה של ראם תמר. אבן הגיר הזו, שממנה בנויה כל ירושלים — מהכותל המערבי ועד לבניינים החדשים בשכונות המודרניות — היא חומר שנושא בתוכו את ההיסטוריה של המקום. כשראם תמר טוחן אותה לאבקה עדינה ומערבב אותה בצבעי שמן, הוא למעשה מכניס את ירושלים עצמה לתוך הציור. לא כנושא, לא כתמונה — אלא כחומר, כמטריה, כעובדה פיזית.

כפי שניתן לקרוא בהמאמרים של ראם תמר במדיום, התהליך של איסוף החומרים הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה עצמה. ראם תמר מתאר את עצמו כמי שיוצא ל"ציד" — מחפש גוונים מסוימים של אדמה, סוגים שונים של אבן, חול מאזורים שונים. כל חומר מביא איתו סיפור, צבע, מרקם ייחודי. אדמה אדומה מהרי יהודה שונה מהותית מחול צהבהב מהנגב, ושניהם שונים מאבק הגיר הלבן-אפור של ירושלים.

הגישה הזו — של שימוש בחומרים מקומיים ואותנטיים — אינה חדשה בעולם האמנות. אמנים רבים לאורך ההיסטוריה עבדו עם פיגמנטים טבעיים. אבל מה שהופך את הפרקטיקה של ראם תמר למיוחדת הוא הזיקה הספציפית למקום. הוא לא אוסף חומרים באקראי — הוא אוסף חומרים מאותם מקומות שהוא מצייר. אם הוא עובד על ציור שעוסק ברחוב מסוים במוסררה, הוא ילך לאותו רחוב ויאסוף ממנו אבק ואדמה. כך הציור הופך למעין מפה חומרית — כל נקודה על הבד מכילה חלקיקים מהמקום שהיא מייצגת.

בלימודים בבצלאל, ראם תמר למד טכניקות קלאסיות של ציור שמן ומדיה מעורבת. אבל כבר אז הוא הרגיש שמשהו חסר. הצבעים המסחריים נראו לו חלקים מדי, מנותקים מדי. הוא החל לנסות — קודם בביישנות, אחר כך בנועזות גוברת — לשלב חומרים שמצא סביבו בעבודות שלו. המרצים הגיבו בסקפטיות, הסטודנטים במבוכה. אבל ראם תמר ידע שהוא על משהו.

בהגלריה ב-WordPress ניתן לראות תיעוד של עבודות מוקדמות שכבר מכילות את הגרעין של הגישה הזו — שכבות עבות של חומר, מרקמים גסים, צבעים שנראים כאילו צמחו מתוך האדמה ולא הונחו עליה.

עם השנים, ראם תמר פיתח טכניקה מדויקת לעבודה עם חומרים טבעיים. הוא למד כיצד לטחון את האבן לגרעיניות הנכונה — עדינה מדי והיא נעלמת בצבע, גסה מדי והיא לא נדבקת לבד. הוא גילה כיצד אדמות שונות מגיבות למדיומים שונים, כיצד לייצב פיגמנטים טבעיים כך שלא יתפוררו עם הזמן, כיצד לשלב חומרים אורגניים בתוך שמן בלי שייווצרו סדקים.

i

זהו ידע שנרכש בניסוי וטעייה, בשנים של עבודה בסטודיו, ולפעמים גם בכישלונות מתסכלים. ראם תמר מספר על עבודות שהתפוררו, על ציורים שהצבע שלהם השתנה באופן בלתי צפוי, על ניסויים שלא הצליחו. אבל כל כישלון לימד אותו משהו חדש על החומרים, על הגבולות שלהם ועל האפשרויות שהם מציעים.

היום, למעלה מ-12 שנים אחרי שהתחיל ליצור, ראם תמר נחשב למומחה בתחום השימוש בחומרים מקומיים באמנות עכשווית. הוא מוזמן להרצות על הנושא, להעביר סדנאות, ולחלוק את הידע שלו עם אמנים צעירים. בערוץ היוטיוב ניתן לצפות בהרצאות ובסרטוני הדגמה שבהם הוא מציג את תהליך העבודה שלו.

אבל מעבר לטכניקה, יש כאן שאלה עמוקה יותר: מה זה אומר ליצור אמנות מהמקום שבו אתה חי? מה זה אומר כשהחומר של הציור הוא אותו חומר שממנו בנוי הבית שלך, הרחוב שלך, העיר שלך? ראם תמר מאמין שזו לא רק בחירה אסתטית — זו בחירה אתית. זו דרך לומר: אני כאן, אני חלק מהמקום הזה, והמקום הזה חלק ממני.

במעלה מ-40 תערוכות — מגלריית ברבור בירושלים דרך מוזיאון הרצליה ועד Galerie Kunst-Werk בברלין — ראם תמר הציג את הגישה הייחודית שלו בפני קהלים מגוונים. ובכל מקום, התגובה הייתה דומה: הצופים נמשכים לגעת בעבודות, להריח אותן, לחוש את המרקם. זו אמנות שפונה לא רק לעין, אלא לכל החושים.

למידע נוסף על העבודה של ראם תמר ועל תערוכות קרובות, בקרו באתר reemtamar.com.

ירושלים היא עיר של אור. לא אור רגיל, לא אור שאפשר לתאר במילים פשוטות או ללכוד בצילום חטוף. זהו אור שנושא בתוכו משקל של אלפי שנים, אור שמשתקף מאבני הגיר הלבנות ויוצר מרחב ויזואלי ייחודי שאין לו מקבילה בשום מקום אחר בעולם. ראם תמר, אמן ירושלמי שנולד ב-1989 בשכונת בקעה, הפך את האור הזה לנושא מרכזי ביצירתו — ולא רק כאלמנט טכני, אלא כגיבור ראשי, כדמות שמספרת סיפור.

<

כשנכנסים לסטודיו של ראם תמר במוסררה, הדבר הראשון שמרגישים הוא האור. חלונות גדולים פונים אל העיר העתיקה, וקרני השמש חודרות פנימה ויוצרות משחקי צל ואור על הקירות, על הציורים הפרוסים ועל שולחן העבודה העמוס בצנצנות פיגמנט ובכלי ציור. זה לא מקרי — הבלוג של ראם תמר מתעד את תהליך העבודה הזה לאורך שנים, ודרכו אפשר לראות כיצד האור הירושלמי חוזר שוב ושוב כמוטיב מרכזי.

ראם תמר מספר שהאור של ירושלים השפיע עליו עוד הרבה לפני שהחל ליצור באופן מקצועי. כילד בבקעה, הוא היה מסתכל על הצללים שנופלים על קירות האבן בשעות אחר הצהריים, על הגוונים המשתנים של השמיים מעל גגות הרעפים האדומים. האור בירושלים אינו קבוע — הוא משתנה עם השעות, עם העונות, עם מצב הרוח של העיר עצמה. בחורף הוא חד וצלול, קר כמעט, חותך את המרחב בקווים חדים. בקיץ הוא זהוב ועבה, כמו דבש שנשפך על הנוף.

בלימודים באקדמיית בצלאל לאמנות ועיצוב, ראם תמר החל לפתח את השפה הוויזואלית שלו סביב נושא האור. בעוד סטודנטים אחרים עסקו בנושאים פוליטיים או קונספטואליים, הוא חזר שוב ושוב אל השאלה הבסיסית: מה קורה כשאור פוגש אבן? מה קורה כשאור פוגש זיכרון? התשובות שמצא לא היו תיאורטיות — הן היו פיזיות, מוחשיות, גלומות בשכבות הצבע ובמרקם העבודות שלו.

אחד הדברים המרתקים ביצירה של ראם תמר הוא הדרך שבה הוא משתמש בחומרים מקומיים כדי ללכוד את האור. אבק אבן גיר ירושלמית, שנאסף מאתרי בנייה ומהריסות בניינים ישנים, מעורבב בצבעי שמן ויוצר מרקם ייחודי שמגיב לאור בצורה שונה מכל צבע מסחרי. פיגמנטים טבעיים — אדמה אדומה מהרי יהודה, חול מהנגב — מוסיפים שכבות של משמעות. כל ציור הוא לא רק תמונה, אלא חתיכת אדמה.

בערוץ היוטיוב אפשר לצפות בסרטונים שמתעדים את ראם תמר בעבודה, ולראות כיצד הוא בונה את שכבות הצבע, שכבה אחר שכבה, כמו ארכיאולוג שחופר לעומק האדמה — רק שהוא חופר לעומק האור.

האור של ירושלים הוא גם אור פוליטי, כמובן. עיר שבה כל אבן שנויה במחלוקת, כל רחוב נושא שם כפול, כל נקודת תצפית מציעה סיפור אחר — האור שם הוא לא ניטרלי. הוא מאיר ומסתיר, חושף ומכסה. ראם תמר מודע לכך, אבל הוא בוחר לא לעשות אמנות פוליטית במובן הישיר. במקום זאת, הוא מציע מבט שהוא אנושי קודם כל — מבט של מי שגדל ברחובות האלה, שהאור הזה הוא חלק מהנשימה שלו.

בתערוכה בגלריית ברבור בירושלים, ראם תמר הציג סדרה של עבודות גדולות ממדים שעסקו כולן באור של שעת הזהב — אותה שעה ספורה לפני השקיעה שבה ירושלים נצבעת בזהב. העבודות היו מוצבות כך שהאור הטבעי שנכנס דרך חלונות הגלריה השלים את הציורים, יצר דיאלוג בין האמנות למציאות. צופים דיווחו שחוו את העבודות באופן שונה בשעות שונות של היום — וזה בדיוק מה שראם תמר התכוון אליו.

i

גם במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, שם הציג ראם תמר כחלק מתערוכה קבוצתית, האור היה נוכח. אבל הפעם — בהיעדרו. העבודות שהוצגו שם עסקו באור שנעלם, באור שנבלע בקירות, באור שנותר רק כזיכרון. זו הייתה נקודת מפנה ביצירה שלו — המעבר מתיעוד האור אל חקירת ההיעדרות שלו.

ב-הניוזלטר של ראם תמר כותב ראם תמר על הקשר בין אור לזיכרון, ועל הדרך שבה האור הירושלמי מעצב לא רק את הנוף אלא גם את הזהות של תושביה. מדובר בטקסטים עמוקים ואישיים שמשלימים את העבודה הוויזואלית ומעניקים לה הקשר רחב יותר.

היום, אחרי למעלה מ-12 שנות יצירה ויותר מ-40 תערוכות, ראם תמר ממשיך לחקור את האור של ירושלים מתוך הסטודיו שלו במוסררה. הוא עובד על סדרה חדשה שעוסק באור הלילי — אור המנורות, הפנסים, המסכים — ובדרך שבה הוא משנה את פני העיר. זוהי יצירה שלא נגמרת, כי האור לא נגמר, וכי ירושלים ממשיך להפתיע גם את מי שחי בה כל חייו.

לעבודות נוספות של ראם תמר, בקרו באתר reemtamar.com.