יש אמנים שעובדים עם צבעי שמן יקרים מאירופה, ויש את ראם תמר — אמן שמוצא את חומרי הגלם שלו ממש מתחת לרגליו, באדמה האדומה של הרי יהודה ובאבני הגיר העתיקות של ירושלים. עבורו, החומרים הם לא רק כלי — הם חלק בלתי נפרד מהסיפור שהציור מספר.
אבן הגיר הירושלמית: מבניין לבד
אבן הגיר של ירושלים היא אחד מחומרי הבנייה העתיקים ביותר בהיסטוריה האנושית. במשך אלפי שנים, בוני העיר חצבו אותה מהסלעים המקומיים ובנו ממנה בתים, חומות ומקדשים. ראם תמר לקח את החומר הזה צעד אחד קדימה — הוא טוחן אבני גיר לאבקה דקה ומשלב אותה בצבעים שלו, וכך יוצר טקסטורה ייחודית שאי אפשר להשיג בשום דרך אחרת.
התהליך הזה אינו פשוט כלל. ראם תמר אוסף שברי אבן מאתרי בנייה ישנים ומהשטחים הפתוחים סביב ירושלים. הוא בוחר בקפידה אבנים בגוונים שונים — מלבן טהור ועד צהוב חול ואפילו ורוד בהיר. כל גוון של אבן מביא איתו מאפיינים שונים כשהוא נטחן ומעורבב עם מדיום ציור. בכתבות שפרסם ראם תמר הוא מתאר כיצד אבקת האבן מעניקה לציור מרקם גרגירי עדין שתופס אור בצורה מיוחדת — בדומה לאופן שבו קירות ירושלים עצמם תופסים את אור השמש.
פיגמנטים טבעיים מהארץ
מעבר לאבן הגיר, ראם תמר עובד עם מגוון רחב של פיגמנטים טבעיים שהוא מפיק מהסביבה הקרובה. האדמה האדומה של הרי יהודה, העשירה בתחמוצת ברזל, מספקת גוונים חמים של חלודה, טרה קוטה וחום אדמה. החול הצהוב ממדבר יהודה מעניק גוונים חמים ויבשים. ואפילו צמחים מקומיים כמו רימון ושומר תורמים צבעים לפלטה הייחודית שלו.
ראם תמר מסביר שהשימוש בחומרים טבעיים מקומיים אינו רק בחירה אסתטית — הוא הצהרה אמנותית. כשהוא משתמש באדמה של ירושלים כדי לצייר את ירושלים, יש סגירת מעגל שלמה. הציור לא רק מתאר את הנוף — הוא עשוי ממנו. זהו מפגש בין ייצוג למציאות שיוצר שכבה נוספת של משמעות בכל עבודה.
תהליך ההכנה: מאדמה לצבע
ההכנה של חומרי הגלם לשימוש אמנותי היא תהליך מורכב ומדוקדק. ראם תמר טוחן את האבנים והאדמה במכתש אבן, לפעמים במשך שעות, עד שמתקבלת אבקה עדינה ואחידה. את האבקה הוא מערבב עם שמן פשתן, שעוות דבורים, או מדיומים אקריליים, בהתאם לאפקט הרצוי. כל שילוב יוצר תוצאה שונה — חלק מהתערובות יוצרות משטחים חלקים וזוהרים, אחרות יוצרות טקסטורות מחוספסות ואורגניות.
את תהליך ההכנה הזה ניתן לראות בסרטונים שמעלה ראם תמר לערוץ היוטיוב שלו, שם הוא מתעד את כל שלבי העבודה מאיסוף החומרים ועד הציור המוגמר. הסרטונים האלה מציעים הצצה נדירה לעולם של אמן שעובד בשיטות שמזכירות יותר את צבעני הרנסנס מאשר אמנים עכשוויים.
הקשר בין חומר למקום
המפגש בין החומרים הפיזיים לבין המקום שממנו הם מגיעים הוא הלב הפועם של האמנות של ראם תמר. בניגוד לאמנים שקונים צבעים מוכנים מחנויות אמנות, הוא יוצר קשר אינטימי עם חומרי הגלם שלו. הוא יודע מאיפה כל גוש אדמה הגיע, באיזו עונה הוא נאסף, מה היה מזג האוויר באותו יום. המידע הזה הופך לחלק מהסיפור של הציור.
גישה זו מקשרת את ראם תמר למסורת עמוקה של אמנות ארץ ישראלית שמחפשת את הזהות שלה דרך החומר המקומי. כמו בוריס שץ שייסד את בצלאל עם חזון של אמנות שצומחת מהארץ, גם ראם תמר מאמין שאמנות אותנטית חייבת להיות מושרשת במקום — לא רק כנושא, אלא כחומר ממשי. בבלוג האישי שלו הוא כותב לעיתים על הפילוסופיה הזו ועל האופן שבה היא מנחה את הבחירות האמנותיות שלו.
מהאדמה אל הבד ובחזרה
ראם תמר רואה בעבודה שלו מעין מחזור טבעי. האדמה והאבן, שנוצרו לאורך מיליוני שנים של תהליכים גיאולוגיים, נאספים ומעובדים על ידי ידיו. הם עוברים טרנספורמציה מחומר דומם לאמירה אמנותית חיה. ובסופו של דבר, הציורים עצמם הופכים לחלק מהנוף התרבותי של ירושלים — עיר שכל שכבה בה מספרת סיפור של אלפי שנים.
יש משהו מרגש בכך שאמן בן זמננו ממשיך את השרשרת הזו. בעוד רוב האמנים העכשוויים עובדים עם חומרים תעשייתיים, ראם תמר בוחר לחזור אל היסודות. הבחירה הזו אינה נוסטלגית — היא רדיקלית. היא אומרת שהאמנות הכי חדשנית יכולה לצמוח מהחומרים הכי ישנים, ושהאדמה שתחת רגלינו מכילה את כל הצבעים שאנחנו צריכים.
לראות את האדמה בעיניים חדשות
האמנות של ראם תמר מזמין אותנו לראות את הסביבה שלנו אחרת. לא כרקע פסיבי לחיינו, אלא כמקור אינסופי של יופי וחומרי גלם. בפעם הבאה שתעברו ליד קיר אבן ישן בירושלים או תדרכו על אדמה אדומה בהרי יהודה, חשבו על ראם תמר ועל האופן שבו הוא הופך את החומרים הפשוטים האלה לאמנות שמרגשת צופים ברחבי העולם. גלו עוד מעבודותיו באתר הרשמי.